Le texte Le vocabulaire Les révisions
Rosh Hashanah
Daf 27a
וּפִיו מְצוּפֶּה זָהָב. וְהָתַנְיָא: צִיפָּהוּ זָהָב בִּמְקוֹם הַנָּחַת פִּיו — פָּסוּל, שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הַנָּחַת פִּיו — כָּשֵׁר! אֲמַר אַבָּיֵי: כִּי תְּנַן נָמֵי מַתְנִיתִין — שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הַנָּחַת פֶּה תְּנַן.
Traduction
§ It was taught in the mishna: And the mouth of the shofar that was used on Rosh HaShana was plated with gold. The Gemara raises a difficulty: But isn’t it taught in a baraita: If a shofar was plated with gold at the place where one puts his mouth, it is unfit for blowing; if it was plated, but not at the place where he puts his mouth, it is fit for blowing? Abaye said: When we learned in the mishna as well, we learned that it referred not to the place where one puts his mouth, but a little above it.
Rachi non traduit
ופיו מצופה זהב כו' במקום הנחת פה פסול. שהתקיעה בזהב ולא בשופר:
וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִים. וּתְרֵי קָלֵי מִי מִשְׁתַּמְעִי? וְהָתַנְיָא: ''זָכוֹר'' וְ''שָׁמוֹר'', בְּדִיבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יְכוֹלָה לְדַבֵּר וְאֵין הָאוֹזֶן יְכוֹלָה לִשְׁמוֹעַ! לְכָךְ מַאֲרִיךְ בְּשׁוֹפָר.
Traduction
§ It was taught in the mishna: And there were two trumpets, one on each of the two sides of the person sounding the shofar. The Gemara asks: But is it really possible to properly discern two different sounds, that of the shofar and that of the trumpets, at the same time? Isn’t it taught in a baraita: The two versions of the fifth of the Ten Commandments, ''Remember the Shabbat day'' (Exodus 20:8) and ''Keep the Shabbat day'' (Deuteronomy 5:12), were spoken by God simultaneously in a single utterance, something that the human mouth cannot speak and the human ear cannot hear? This indicates that it is impossible to take in two sounds at once, and so, due to the sound of the trumpets, it should be impossible to hear the blast of the shofar. The Gemara answers: For this reason they would sound a long blast with the shofar, to make it possible to hear the sound of the shofar on its own.
Rachi non traduit
לכך מאריך בשופר. תירוצא הוא:
לְמֵימְרָא דְּכִי שָׁמַע סוֹף תְּקִיעָה בְּלֹא תְּחִילַּת תְּקִיעָה יָצָא, וּמִמֵּילָא: תְּחִילַּת תְּקִיעָה בְּלֹא סוֹף תְּקִיעָה יָצָא?
Traduction
The Gemara rejects this answer: Is this to say that if one hears the end of a blast without hearing the beginning of the blast he has fulfilled his obligation? In this case one hears only the end of the shofar blast, since the shofar was initially sounded together with the trumpets. If so, it would follow that if one hears the beginning of the blast without hearing the end of the blast, he has also fulfilled his obligation.
Rachi non traduit
וממילא כו'. דמה לי סוף בלא תחילה ומה לי תחילה בלא סוף ומשום דבעי לאותובי אתרוייהו דייק הך דיוקא:
תָּא שְׁמַע: תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִיָּה כִּשְׁתַּיִם — אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אַחַת. אַמַּאי? תִּיסְלַק לֵיהּ בְּתַרְתֵּי! פַּסּוֹקֵי תְּקִיעָתָא מֵהֲדָדֵי לָא פָּסְקִינַן.
Traduction
This, however, is difficult. Come and hear that which was taught in a mishna: If one blew the initial tekia, a long, continuous shofar blast, of the first tekia-terua-tekia set, and then drew out the final tekia of that set so that it spans the length of two tekiot, it counts as only one tekia and is not considered two tekiot, i.e., the final tekia of the first set, and the initial tekia of the second set. But why is this so? Let it count for him as two tekiot, since as stated above, half a blast is considered a blast. The Gemara explains: If one hears only the beginning or the end of a shofar blast, he has indeed fulfilled his obligation, but nevertheless we do not divide a shofar blast into two.
Rachi non traduit
תקע בראשונה. בפשוטה שלפני התרועה:
ומשך בשניה כשתים. לפי שהיה צריך לתקוע כאן ב' תקיעות רצופות אחת לפשוטה לאחריה דמלכיות ואחת לפשוטה לפניה דזכרונות:
תָּא שְׁמַע: הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת אוֹ לְתוֹךְ הַפִּיטָס, אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע — יָצָא, וְאִם קוֹל הֲבָרָה שְׁמַע — לֹא יָצָא. אַמַּאי? לִיפּוֹק בִּתְחִילַּת תְּקִיעָה, מִקַּמֵּי דְּלִיעַרְבַּב קָלָא!
Traduction
The Gemara raises another difficulty: Come and hear that which was taught in a mishna: With regard to one who sounds a shofar into a pit, or into a cistern, or into a large jug [pitas], if he clearly heard the sound of the shofar, he has fulfilled his obligation, but if he also heard the sound of an echo, he has not fulfilled his obligation. But why is this so? If half a blast is indeed considered a complete blast, let him fulfill his obligation with the beginning of the blast, before the sound is confused with the echo, since the beginning of the blast was heard clearly.
Rachi non traduit
בור ודות. חדא נינהו אלא שהבור בחפירה והדות בבניין על הקרקע צישטרנ''א בלע''ז:
פיטס. חבית גדולה פונטי''ן בלע''ז:
אֶלָּא: תַּרְתֵּי קָלֵי מֵחַד גַּבְרָא — לָא מִשְׁתַּמְעִי, מִתְּרֵי גַבְרֵי — מִשְׁתַּמְעִי.
Traduction
Rather, we must retreat from the explanation offered above and say as follows: Two sounds coming from one source or person cannot be discerned, and this was the miracle at Sinai in which the people heard both ''Remember the Shabbat'' (Exodus 20:8) and ''Keep the Shabbat'' (Deuteronomy 5:12) in a single divine utterance. But two sounds from two different sources or people can be properly discerned.
Rachi non traduit
מחד גברא. דומיא דזכור ושמור:
וּמִתְּרֵי גַבְרֵי מִי מִשְׁתַּמְעִי? וְהָא תַּנְיָא: בַּתּוֹרָה — אֶחָד קוֹרֵא וְאֶחָד מְתַרְגֵּם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנַיִם קוֹרִין וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין!
Traduction
The Gemara raises another difficulty: But is it really true that two sounds coming from two different people can be properly discerned? Isn’t it taught in a baraita: With regard to the public reading of the Torah, one person may read and one may translate, provided that there are not two people reading and two people translating. Consequently it is clear that two sounds cannot be properly heard, even when they come from two different people.
Tossefoth non traduit
בתורה אחד קורא. פירוש לבדו ואחרי כן המתרגם מתרגם לבדו ולא שנים קורין יחד ומתרגמין יחד:
אבל שנים לא. והא דאמרינן בפ''ק דב''ב (דף טו. ושם) שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם לא שלא יקרא אחר עמו דא''כ כל התורה נמי אלא שלא יחלקום לשנים זה ארבעה וזה ארבעה ומה שנוהגין לקרות שנים בתורה סמכו אמתני' דפרק בתרא דבכורים. (משנה ז) דתנן בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא בכורים התקינו שיהיו מקרין את מי שהוא יודע ואת מי שאינו יודע:
הָא לָא דָּמְיָא אֶלָּא לְסֵיפָא: בְּהַלֵּל וּבִמְגִילָּה — אֲפִילּוּ עֲשָׂרָה קוֹרִין. אַלְמָא, כֵּיוָן דְּחַבִּיב — יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ, הָכָא נָמֵי: כֵּיוָן דְּחַבִּיב — יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ וְשָׁמַע.
Traduction
The Gemara answers: This is not difficult, since our case is only similar to the case mentioned in the latter clause of that baraita, which reads: With regard to the reading of hallel and the Scroll of Esther, even ten people may read simultaneously. Apparently, since these readings are dear to their listeners, they direct their attention to them, listen attentively, and distinguish between the different readers. Here too, since the sounding of the shofar is dear to the listener, he directs his attention to the matter and discerns between the two sounds.
Rachi non traduit
הא לא דמיא. הא מילתא דשופר לא דמיא אלא לסיפא:
י' קורין. וי' קולות יש כאן שאי אפשר להם לצמצם דיבורם בתיבה אחת שלא יהא אחד לאחור ואחד לפנים:
דחביבה עליה. חדשה היא לו:
אֶלָּא לָמָּה מַאֲרִיךְ בְּשׁוֹפָר? לֵידַע שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בְּשׁוֹפָר.
Traduction
The Gemara asks: But if it is indeed possible to discern the sound of the shofar even when it is sounded simultaneously with the trumpets, why does he sound a long blast with the shofar? The Gemara answers: This is so people should know that the mitzva of the day is specifically with the shofar.
וּבְתַעֲנִיּוֹת בְּשֶׁל זְכָרִים כְּפוּפִין וּפִיו מְצוּפֶּה כֶּסֶף. מַאי שְׁנָא הָתָם דְּזָהָב, וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּכֶסֶף? אִיבָּעֵית אֵימָא כָּל כִּינּוּפְיָא דְּכֶסֶף הוּא, דִּכְתִיב: ''עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת כֶּסֶף''? וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
Traduction
§ It was taught in the mishna: The shofarot that were used on public fast days were made from the curved horns of rams, and their mouths were plated with silver. The Gemara asks: What is different there that the shofar of Rosh HaShana is plated with gold, and what is different here that the shofarot of fast days are plated with silver? The Gemara answers: If you wish, you can say: Any shofar made for the purpose of gathering people together is made of silver, as it is written: ''Make for yourself two trumpets of silver; of a whole piece shall you make them, and you shall use them for calling the assembly and for the journeying of the camps'' (Numbers 10:2). And if you wish, you can say: The Torah spared the money of the Jewish people and therefore allows these shofarot to be made of silver, which is less costly than gold.
Rachi non traduit
התורה חסה. דכתיב (ויקרא י''ד:ל''ו) וצוה הכהן ופנו את הבית שלא יטמאו כלי חרס שבתוכו שאין להם טהרה במקוה:
הָתָם נָמֵי נַעֲבֵיד דְּכֶסֶף! אֲפִילּוּ הָכִי, כְּבוֹד יוֹם טוֹב עֲדִיף.
Traduction
The Gemara asks: If so, there too, the shofar of Rosh HaShana should be made with silver plating. The Gemara answers: Even so, the duty of honoring the Festival is given priority, so that it is proper to beautify the shofar of Rosh HaShana. On a fast day, however, since it is not a Festival, there is no need to use gold, and silver is sufficient.
רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל סָבַר לְמִיעְבַּד עוֹבָדָא כְּמַתְנִיתִין. אָמַר לֵיהּ רָבָא: לָא אָמְרוּ אֶלָּא בְּמִקְדָּשׁ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל בִּגְבוּלִין, מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֲצוֹצְרוֹת — אֵין שׁוֹפָר, מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שׁוֹפָר — אֵין חֲצוֹצְרוֹת.
Traduction
It is related that Rav Pappa bar Shmuel thought to act in accordance with the mishna regarding all the details of the shofar and the trumpets. But Rava said to him: They said this only with regard to the Temple. This is also taught in a baraita: In what case is this statement said? Only in the Temple, but in the provinces, anywhere outside the Temple, the halakha is as follows: Wherever there are trumpets, e.g., on fast days, there is no shofar, and wherever there is a shofar, e.g., on Rosh HaShana, there are no trumpets.
Rachi non traduit
למיעבד עובדא. בחצוצרות ושופר:
מקום שיש שופר. כגון ר''ה ויובל:
מקום שיש חצוצרות. כגון תעניות:
וְכֵן הִנְהִיג רַבִּי חֲלַפְתָּא בְּצִיפּוֹרִי וְרַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן בְּסִיכְנִי, וּכְשֶׁבָּא דָּבָר אֵצֶל חֲכָמִים אָמְרוּ: לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְּשַׁעֲרֵי מִזְרָח וּבְהַר הַבַּיִת בִּלְבַד.
Traduction
And similarly, Rabbi Ḥalafta established the custom in Tzippori as it is described in the mishna, and so did Rabbi Ḥananya ben Teradyon in Sikhni, and when the matter came before the Rabbis they said: They acted in this manner only at the east gates of the Temple and on the Temple Mount.
Rachi non traduit
וכך הנהיג. כמשנתינו שופר וחצוצרות:
בשערי מזרח ובהר הבית. חדא מילתא היא בשערי מזרח בהר הבית וי''א בשערי מזרח בעזרת נשים:
אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי קְרָאָה — דִּכְתִיב: ''בַּחֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה''', לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה' הוּא דְּבָעֵינַן חֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר, אֲבָל בְּעָלְמָא — לָא.
Traduction
Rava said, and some say it was Rabbi Yehoshua ben Levi that said: What is the verse from which this is derived? As it is written: ''With trumpets and the sound of a shofar make joyful noise before the Lord, the King'' (Psalms 98:6), from which it may be inferred: Only before the Lord, the King, i.e., in His Temple, do we need both trumpets and the sound of a shofar, but in general, outside the Temple, we do not need both.
שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת וְכוּ'. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: כְּמַאן מְצַלֵּינַן הָאִידָּנָא ''זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן'', כְּמַאן — כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר: בְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם.
Traduction
§ It was taught in the mishna: Yom Kippur of the Jubilee Year is the same as Rosh HaShana with regard to both the shofar blasts that are sounded and the additional blessings that are recited in the Amida prayer. Rav Shmuel bar Yitzḥak said: In accordance with whose opinion do we pray today on Rosh HaShana, saying: This day is the beginning of Your works, a commemoration of the first day? In accordance with whom? In accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who said: The world was created in the month of Tishrei. We therefore mention on Rosh HaShana that it is the first day.
Tossefoth non traduit
כמאן מצלינן זה היום תחלת מעשיך. תימה הא קי''ל כרבי יהושע כדאמרינן בפ''ק (דף יב.) לתקופה כר' יהושע ואומר ר''ת דקי''ל כרב עינא דפריך משוה יובל ורב עינא ה''ק והא איכא זה היום תחלת מעשיך דאיתיה בראש השנה וליתיה ביובל אלא ודאי הא דאמרינן ליה לאו משום ברייתו של עולם אלא משום תחלת מעשה דין שהעולם נדון בו להתקיים או לאו וזה שייך נמי ביוה''כ דיובל דהוקש לר''ה כדלקמן בפרק בתרא (דף לד.) (אבל בשאר יומי לא) ואע''ג דמשני ליה שפיר רב עינא לא הדר ביה ומיהו לאידך לישנא קשיא דקאמר מתני' דלא כר''א הוה ליה לשנויי דזה היום תחלת מעשיך לאו אבריאת עולם קאי ומה שיסד ר''א הקליר בגשם דשמיני עצרת כר''א דאמר בתשרי נברא העולם ובשל פסח יסד כר' יהושע אומר ר''ת דאלו ואלו דברי אלהים חיים ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן ודכוותה אשכחן בפרק עושין פסין (עירובין דף יח. ושם) גבי אדם שעלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד:
מֵתִיב רַב עֵינָא: שָׁוֶה יוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת, וְהָא אִיכָּא ''זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן'', דִּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אִיתָא, וּבְיוֹבֵל לֵיתָא! כִּי קָתָנֵי — אַשְּׁאָרָא.
Traduction
Rav Eina raised an objection: It was taught in the mishna: Yom Kippur of the Jubilee Year is the same as Rosh HaShana with regard to both the shofar blasts that are sounded and the additional blessings that are recited in the Amida prayer. But there are the words: This day is the beginning of Your works, a commemoration of the first day, which can be recited on Rosh HaShana but cannot be recited on Yom Kippur of the Jubilee Year, which is neither: The beginning of Your works, nor: A commemoration of the first day. If so, how can one recite the same blessing on both occasions? The Gemara answers: When the mishna was taught, saying that the blessings of the Jubilee and Rosh HaShana are the same, it was taught with regard to the other parts of the blessings, but the line beginning: This day, is indeed omitted on Yom Kippur of the Jubilee Year.
רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי מַתְנֵי הָכִי, אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: הָא דִּתְנַן שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת, כְּמַאן — דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כֵּיוָן דְּאָמַר בְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם, הָא אִיכָּא ''זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן'', דִּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אִיתָא, וּבַיּוֹבֵל לֵיתָא! כִּי קָתָנֵי אַשְּׁאָרָא.
Traduction
Rav Sheisha, son of Rav Idi, taught the previous passage as follows: Rav Shmuel bar Yitzḥak said: That which we learn in the mishna, Yom Kippur of the Jubilee Year is the same as Rosh HaShana with regard to both the shofar blasts that are sounded and the additional blessings that are recited in the Amida prayer; in accordance with whom was it taught? Apparently it was not taught in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as if it reflects the view of Rabbi Eliezer, there is a difficulty. Since he said that the world was created in Tishrei, then there are also the words: This day is the beginning of Your works, a commemoration of the first day, which can be recited on Rosh HaShana, but cannot be recited on Yom Kippur of the Jubilee Year. If so, how can one recite the same blessing on both occasions? The Gemara rejects this argument: When the mishna was taught, it was taught with regard to the other parts of the blessings, but this line is indeed omitted on Yom Kippur of the Jubilee Year.
Tossefoth non traduit
כמאן דלא כר' אליעזר. תימה הא ע''כ לא שוו לכל מילי דהתניא לקמן בפרק בתרא (ראש השנה דף ל.) שוה יובל לר''ה לתקיעה ולברכות אלא שביובל תוקעין בין בב''ד שקדשו את החדש בין בב''ד שלא קדשו את החדש וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע:
מַתְנִי' שׁוֹפָר שֶׁנִּסְדַּק וְדִבְּקוֹ — פָּסוּל. דִּיבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת — פָּסוּל.
Traduction
MISHNA: A shofar that was cracked and then glued together, even though it appears to be whole, is unfit. Similarly, if one glued together broken fragments of shofarot to form a complete shofar, the shofar is unfit.
Rachi non traduit
מתני' שופר שנסדק ודבקו. בדבק שקורין גלו''ד:
פסול. דהוה ליה כשני שופרות:
Tossefoth non traduit
שופר שנסדק ודבקו פסול. פי' בקונטרס דהוה ליה כשני שופרות משמע שר''ל שנסדק לגמרי שנחלק לב' חתיכות שאם היה מחובר מצד אחד אין זה שני שופרות ותימה דאם נחלק לגמרי היינו דבק שברי שופרות ולכך נראה דנסדק מצד אחד לארכו על פני כולו ולפי שאין שם שופר עליו וכ''ש דבק שברי שופרות אלא זו ואין צריך לומר זו קתני א''נ יותר סופו להפרד כשנסדק מצד אחד ודבקו משאם עשה שופר אחד של חתיכות והוי שם שופר עליו טפי קא משמע לן ודבק שברי שופרות נמי לא מיפסיל מטעם שנים ושלשה שופרות אלא דאין זה קרוי שופר אי נמי משום דכתיב (ויקרא כה) והעברת דרך העברתו כי היכי דפסלינן הפכו ותקע בו משום דבעינן דרך העברתו ואפילו נפסל מטעם משום שנים ושלשה שופרות אין קשיא כלום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source